המסכה

הקמטים של הלב

נתחיל מהסוף.

בסוף הפרק אני שואל את קרן מה היית אומרת לנערה מגבעת עדה

ביום ההוא שיצאה ונסעה לתל אביב, רגע לפני שהחיים שלה השתנו

לבלי הכר.

שווה להקשיב לשיחה הזאת ולו רק בגלל הביטי שקרן טובעת שם

במקום ההוא שהיא מדברת על הקמטים שבלב – אח איזה ביטוי לפנתיאון המילים.

זה אחד הפרקים המורכבים בעיניי בפודקאסט הזה

מודה שחששתי ממנו מאוד לפני שהוקלט.

זו שיחה לא פשוטה, פילוסופית אפילו לעיתים אפשר לומר.

כמי שנמצא כל חייו מהצד שלו של העדשה { מאחוריה }

זה לא פשוט לשמוע על המרחב שבעיניי קרן נתפס כמצמצם במהות שלו.

קרן מיכאלי זו שכבשה את העולם הזה

בקסם ובנוכחות שייש רק לה

ברחה ממנו בעור שיניה.

האזיקים שהעולם הזה כבל אותה בהם

היו כאלו שהיא לא הייתה מוכנה להושיט את ידיה אליהם.

היא ברחה מעולם ששאב ממנה את הנוכחות הפנימית שלה

והיא פשוט לא רצתה להיות שם.

אז אם אתם שואלים את עצמכם אם להקשיב לפרק הזה

תקשיבו ותאזינו לו ולו רק בשם הקול האחר שמושמע בו.

עולם הזוהר הזה שכל כך רבים רוצים להיות חלק ממנו

מקבל התבוננות שונה לגמרי דרך העיניים של קרן.

היא חיה היום חיים שקטים ואחרים לגמרי

מגדלת 3 ילדים ושוקדת על סיום עבודת הדוקטורט שלה.

היא עדיין הכי יפה בעולם כמו שכתב עליה מאור כהן

ואל העולם הזה שהיא כל כך הסעירה לפני כמעט 3 עשורים

היא פשוט לא מעוניינת לחזור

אפילו לא להציץ.

כל חזרה לשם היא חזרה לזירת הפשע מבחינתה.

אני אוהב את קרן מיכאלי אהבת נפש

משהו בה נגע בי מהרגע הראשון ההוא שהכרנו

אי שם בתחילת דרכי כשעוד הייתי אסיסטנט.

מזמין אתכם להקשיב לשיחה הזאת ומבטיח לכם דבר אחד

היא הולכת להכנס גם לכם

עמוק עמוק ללב.